היכולת לתקשר מובנית במוחו של התינוק ומשפיעה על תהליכים התפתחותיים של רגש וזיכרון. במהלך החודשים הראשונים של שלב הויסות הנוירו-פיזיולוגי בחיי התינוק, ההזנה משמשת כלי מרכזי בפיתוח יכולת התינוק לויסות עצמי. ההתפתחות של אני (אגו) ראוי או לא ראוי אצל התינוק נקבעת מיכולתו לוויסות עצמי, מאפייני אישיות, זיהוי קודים חברתיים ויכולת קוגניטיבית.
כ- 90% מהילדים המאובחנים בספקטרום האוטיזם סובלים מהפרעות אכילה. שיבושים בהרגלי תזונה מתפתחים כתוצאה של אי ויסות. ילדים רבים יראים ממרקם של מזון מסוים, מצבעו, מן התחושה הנוצרת בחלל הפה, מהיעלמותו לאחר פעולת הבליעה ומפעולת הלעיסה המשנה את מצב הצבירה של המזון.
ההנחה היא שעקב ראשוניות הצורך באכילה והמרכיבים התקשורתיים המעורבים, חרדות בסיסיות מחריפות במעגלים אינטראקטיביים לתחומי תפקוד אחרים.
במהלך הטיפול, כאשר רמת הביטחון של הילד עולה, סקרנותו גוברת בהדרגה, וכך גם נכונותו לבדוק מאכלים חדשים גדולה יותר. הוא מסוגל לאכול את ארוחותיו עם המטפל ולהתנסות בתזונה מגוונת. מעודד על ידי החושים החדשים והמענגים - טעם, ריח ומגע, דפוסי אכילה נורמאליים הופכים לשגרתיים והתפקוד ההתפתחותי משתפר.
ניתן לראות קורלציה עקבית בין שיפור בהרגלי אכילה של רוב הילדים ושיפור החל במקביל בתפקודם ההתנהגותי ובתחומי ההתפתחות האחרים. ככל שילד נחשף למגוון רחב של מאכלים והחל להתגמש יותר בטעימתם, נצפתה גם הרחבה בעניין שגילה כלפי הסביבה, בהרחבת אופני המשחק ובהנאה Alonim, 2004)).
